העבירו את העכבר על אריח כדי להפוך אותו, ובחרו נושא
העלייה הראשונה והשנייה, 1914-1881
המושבה, הקבוצה והעיר העברית
״בר גיורא״ ו״השומר״
הברון רוטשילד וארתור רופין
בן יהודה, מוסדות החינוך ומלחמת השפות
עד מלחמת העולם הראשונה, 1914-1881
והאם, כמו בשיר על התקופה, ״באמת״ היה שמח לפני שנולדתי?

היהודים התרכזו בארבע ערי הקודש, וחיו בעיקר מתרומות מחו״ל: ״החלוקה״.
הציבור היהודי החדש מחוץ לחומות ולערי הקודש, שפרנסתו עצמאית: משנת 1881, עם העליות.




וגם מתימן״מטרתנו הסופית היא לזכות במשך הזמן בארץ ישראל ולהשיב ליהודים את עצמאותם המדינית שנגזלה מהם לפני אלפיים שנה. אל תצחק. אין אלה תעתועי דמיון״
זאב דובנוב, שעלה לארץ ב-1881, במכתב לאחיו שמעון
נכתבה בעקבות ״סופות בנגב״, כדי לעורר את יהודי אירופה. עוררה בעיקר את יהודי מזרח אירופה הסובלים.
הצעירים דרושים לארץ ״כאוויר לנשימה״, ובלעדיהם מפעל העלייה הראשונה ירד לטמיון.

״וַיְסַפְּרוּ־לוֹ וַיֹּאמְרוּ בָּאנוּ אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא וְזֶה־פִּרְיָהּ״
במדבר, י״ג, 27

שונה לחלוטין מאירופה, בעיקר בקיץ. העולים לחקלאות סבלו מהשמש הקופחת
עבודה פיזית קשה, חוסר ידע חקלאי ואי הבנה בסוגי הקרקע. מחלת הקדחת הכתה בהם
קרקע, בתים ובאר עולים כסף רב. החסכונות אזלו, ו״חיבת ציון״ לא יכלה לממן עוד
בזיכרון יעקב קנו אדמה סלעית בגלל הנוף, ובחדרה אדמת ביצות נגועה בקדחת
השלטון התיר שהייה של 3 חודשים בלבד. ב-1884 נאסרה העלייה לגמרי, והוגבלו רכישת קרקע ובנייה
אנשי העלייה השנייה עלו בלי משפחותיהם, וסבלו מבדידות ומנתק
צורת התיישבות חקלאית שבה לכל איכר בעלות פרטית על הקרקע, על המשק החקלאי ועל הבית.
פתח תקווה, ״אם המושבות״ (1878, ומחדש ב-1885). ראשון לציון (1882): הראשונה של העלייה הראשונה

בסוף המאה ה-19 נקלעו מושבות רבות לקשיים כלכליים, ופנו לברון אדמונד דה-רוטשילד, ״הנדיב הידוע״.
הבעלות על המושבות עוברת לרוטשילד, ותוחזר כשיהיו עצמאיות כלכלית. בתמורה הוא דואג להן.
פקידים יהודים מצרפת קבעו את הגידולים ואת שכר האיכרים, בלי להתייעץ במתיישבים, והכניסו את התרבות הצרפתית.

הזכות המוסרית על הארץ תירכש רק כשהיהודי יעסוק בעבודה יצרנית: ״לקינו בעבודה, ובעבודה נירפא״
א.ד. גורדון, מנהיגם הרוחני של הפועלים

יישוב המבוסס על שיתוף ושוויון. הקבוצה הראשונה: דגניה, 1910.

״...עלינו לרכוש בהקדם שטח אדמה הגון שעליו נבנה את הבתים עבורנו. מקומו צריך להיות בקרבת יפו, ויהווה את העיר העברית הראשונה, בה יגורו עברים במאת אחוזים... וכמו שהעיר ניו יורק היא המסמנת את השער הראשי לכניסה לאמריקה, כך עלינו לשכלל את עירנו, והיא תהיה בזמן מן הזמנים לניו יורק הארץ-ישראלית...
בעיר זו נסדר את הרחובות בכבישים ובמדרכות, במאור חשמלי. בכל בית נכניס מים ממעייני הישועה שיהיו זורמים אלינו על ידי צינורות כמו בכל עיר מודרנית שבאירופה וגם קנליזציה (מערכת ביוב) תסודר לבריאות העיר ותושביה...
הנה נודע לי במשך היום, שאנו משלמים לשכנינו הערבים בעיר זו, כארבעים אלף פרנק שכר דירה לשנה. בכספנו זה, בונים הערבים בתים חדשים, ומתחזקים״.
(עקיבא וייס, יושב ראש אגודת ״אחוזת בית״)
משימה: מהם הגורמים להקמת העיר תל אביב, על פי קטע המקור?
ביפו חיו יותר מ-6,000 יהודים, והצפיפות והתנאים בה היו קשים מאוד.
60 משפחות אמידות קנו קרקע ליד יפו, כאגודת ״אחוזת בית״. בראש הוועד: מאיר דיזנגוף, לימים ראש העיר הראשון.
בתים דו-קומתיים, בתי מלאכה ומפעלים, בתי קפה, תיאטרון וקולנוע. ניקיון, עצים וגנים, ריצוף ופנסי רחוב.

לחצו על יישוב במפה
בתקופת העלייה הראשונה, עקב התגברות ההתקפות על המושבות, מסרו היהודים את השמירה לשומרים ערבים וצ׳רקסים.
שבעה חברים, במשמעת קפדנית. בראשו עמד ישראל שוחט.
אנשי הארגון שכנעו את מנהל החווה שהשומר הצ׳רקסי מתרשל בתפקידו, וקיבלו לידיהם את השמירה. החווה הפכה לבסיס הארגון.
ועד המושבה מסחה (כפר תבור) ביקש מהם את השמירה. חלקם גם עבדו בחקלאות: ״אין שמירה ללא עבודה, ואין עבודה ללא שמירה״.
סיסמת הארגון: ״בדם ואש יהודה נפלה, בדם ואש יהודה תקום״

הביקוש לשמירה עברית גדל, ומייסדי ״בר גיורא״ הפכו את המחתרת לארגון חוקי ורחב. עד 1914 שמרו אנשיו על כמעט כל המושבות היהודיות.

לחצו על מקום במפה
הוכיח את הצורך ואת היכולת בכוח יהודי מאורגן. במלחמת העולם הראשונה הוצא אל מחוץ לחוק. ב-1920 פורק ואנשיו הצטרפו ל״הגנה״, הבסיס לצה״ל.
עבודת האדמה וההגנה עליה כשלמות אחת: ״אין שמירה ללא עבודה, ואין עבודה ללא שמירה״.
העלה את ערכו ואת דימויו של היישוב, בעיני עצמו ובעיני הערבים, שהעריכו את אנשי הארגון ואת עוצמתו.
מתוך מכתב שכתב מנדל פורטוגלי, אחד השומרים הראשונים בארגון ״השומר״, לאשתו קיילה, בשנת 1913:
״אינני אוהב את רעיון השמירה, כי השמירה הרסה את בריאותי. הרבה רעל יש בשמירה, והרבה מוכרח להשתנות בחיי השומרים. הסיפוק הרוחני מהשמירה אולי קיים רק בזמן הראשון, כאשר הכל עוד חדש, אך אחרי כן רואים מה ריקים הם חייו של השומר... רוב השומרים הוותיקים שבורים, רפי כוח וחדלי מרץ. אין טוב מהעבודה. אמנם קשה היא, אך בכל זאת העובד שלם וצעיר תמיד ברוחו. האידיאל של השומר הוא - שלטון, ושל העובד - אחוה. השמירה אומרת - קח גם מה שאינו שלך. העבודה אומרת - רק מיגיע כפיך תחיה...
לכן עלינו לקשור את השמירה עם עבודה, כדי שנהיה בריאים בגופנו וברוחנו וכדי שרכוש זר לא יהיה הפקר בעינינו. הרעיונות האלה הביאו אותי למושב של שומרים. מושב זה יהיה דוגמת מושבי הקוזאקים, שהיו יוצאים ללחום את מלחמותיהם והיו חוזרים אל כפריהם להחליף כוח ולחיות את חייהם החופשיים. אנו מוכרחים עוד זמן רב לשמור, ומפני שקשה השמירה, אנו יוצרים את המושב שהוא יהיה ׳הנותן כוח׳ שלנו. העבודה במושב תהיה משותפת, כולם יקחו בה חלק, כל אחד לפי כוחותיו״.
(מעובד מתוך: מרדכי נאור (1984), העלייה השנייה 1914-1903, הוצאת עם ישראל, יד יצחק בן צבי)
הקונגרס הציוני השמיני החליט להקים נציגות קבועה בארץ ישראל.
ב-1 באפריל נוסד ״המשרד הארצישראלי״, ובראשו ד״ר ארתור רופין.
לייצג את ההסתדרות הציונית העולמית, ולסייע להתפתחות ההתיישבות העברית.

לחצו על מקום במפה
״שני הדברים שבלעדיהם לא יהיו היהודים לעם: הארץ והלשון״
אליעזר בן יהודה

ראה בשפה העברית יסוד לתחיית העם, ובארץ ישראל את ביתה הטבעי.

כמה מקצועות נלמדו בעברית
כל המקצועות בעברית
מטרות החינוך הלאומי ותוכניות לימוד
שפת ההוראה בבתי הספר במושבות
חברת ״עזרה״, של יהודים מגרמניה, בנתה את הטכניון (״הטכניקום״).
המדעים והמקצועות הטכניים יילמדו בגרמנית (אוקטובר 1913).
המורים סירבו ללמד, התלמידים שבתו, והיישוב כולו התגייס. בראש: הסתדרות המורים וההסתדרות הציונית.
הוחלט ללמד בטכניון בעברית.
