האינתיפאדה הראשונה העבירו את העכבר על אריח כדי להפוך אותו, ובחרו נושא
1967-1987 1 הרקע השטחים, ההתיישבות, אש״ף והארגונים האסלאמיים
1 הרקע ההיסטורי והמדיני (1967-1987) תוצאות מלחמת ששת הימים השינויים בשטח וההתיישבות עליית אש״ף הארגונים האסלאמיים
1987 2 הגורמים והאירוע המחולל מה הצית את ההתקוממות?
2 הגורמים לפרוץ האינתיפאדה והאירוע המחולל הגורמים העמוקים האירוע המחולל
1987-1993 3 מאפייני ההתקוממות הגל העממי ושלושת השלבים
3 מאפייני ההתקוממות והתפתחותה בשלבים מאפייני הגל העממי שלושת השלבים
החברה בישראל 4 המשבר בישראל הצבא, הדילמות והוויכוח הציבורי
4 המשבר המבצעי, המוסרי והציבורי בישראל האתגר של צה״ל פיזור ההפגנות והדילמות השסע הפוליטי והדיון הציבורי
מבית ומחוץ 5 הזירה הבינלאומית ערביי ישראל, התקשורת וסוף המלחמה הקרה
5 הזירה הבינלאומית, ערביי ישראל וסיום המלחמה הקרה הדילמה של ערביי ישראל התקשורת והעולם סיום המלחמה הקרה
1991-1993 6 הדרך לתהליך המדיני מבוי סתום, מדריד ואוסלו
6 סיום האינתיפאדה והדרך לתהליך המדיני ההכרה במבוי סתום ועידת מדריד (1991) הסכמי אוסלו (1993)
לטווח ארוך 7 תוצאות והשלכות אבדות, תפיסת הביטחון והאסלאמיזציה
7 תוצאות, השלכות והשפעות לטווח ארוך אבדות בנפש העתקת מרכז הכובד הפלסטיני שינוי בתפיסת הביטחון והחברה אסלאמיזציה של הסכסוך
האינתיפאדה הראשונה
1987-1993 · פרק העמקה: בין קונפליקט פנימי לחיצוני
במצגת הזו
1 הרקע2 הגורמים והאירוע המחולל3 מאפייני ההתקוממות4 המשבר בישראל5 הזירה הבינלאומית6 הדרך לתהליך המדיני7 תוצאות והשלכות
לפני שמתחילים
״אינתיפאדה״: התנערות, התעוררות
התקוממות עממית פלסטינית ביהודה, שומרון ורצועת עזה. לא רק רצף של הפרות סדר, אלא ״רעידת אדמה״ פוליטית וחברתית
? מה הצית את ההתקוממות, ולמה דווקא ב-1987?
? איך מתמודדים צבא וחברה דמוקרטית עם התקוממות עממית?
? איך הובילה האינתיפאדה להסכמי אוסלו?
חלק 1 · 1967-1987
הרקע ההיסטורי
לפני 1967 השטחים אחרי מלחמת ששת הימים ההתיישבות והחיכוך עליית אש״ף הארגונים האסלאמיים
1
רקע
לפני 1967
1947 תוכנית החלוקה האו״ם מחליט על שתי מדינות, יהודית וערבית. הערבים דוחים, ולמחרת פותחים במלחמה
1948-1949 מלחמת העצמאות ניצחון ישראל, ו״הקו הירוק״. פלסטינים רבים עוזבים ונעקרים: ״הנכבה״
1949-1967 אין מדינה ערבית יהודה ושומרון בשליטת ירדן, שסיפחה אותם ב-1950. רצועת עזה בשליטת מצרים
הפליטים מחנות ו״זכות השיבה״ חיים בדלות, בתמיכת אונר״א. רובם בלי אזרחות, ושומרים על הרצון לשוב
התנועה הלאומית הפלסטינית המודרנית פת״ח (1959): ״תלות עצמית״ ומאבק מזוין. אש״ף (1964): ארגון גג בעידוד מדינות ערב, והאמנה הלאומית שבמרכזה חיסול מדינת ישראל
מבט רחב · יוני 1967
מה כבשה ישראל
ישראל בקווי 1949 ״הקו הירוק״
חצי האי סיני ממצרים
רמת הגולן מסוריה
יהודה ושומרון מירדן
רצועת עזה ממצרים
★ איחוד ירושלים מזרח העיר והעיר העתיקה
איחוד ירושלים ישראל מצרים ירדן סוריה הים התיכון
מלחמת ששת הימים · 1967
השטחים עוברים
מאות אלפי פלסטינים תחת שלטון צבאי ישראלי. ישראל כבשה גם את סיני ואת רמת הגולן
יהודה ושומרון מירדן, כולל מזרח ירושלים
ג׳באליה שם זה יתחיל ב-1987
הים התיכון ישראל ירדן מצרים יהודה ושומרון רצועת עזה ירושלים ג׳באליה חברון רמאללה שכם ג׳נין
אחרי 1967
ממשל צבאי ו״גשרים פתוחים״
ממשל צבאי ישראל הקימה ממשל צבאי בשטחים, וקשרה קשרים עם מנהיגים פלסטינים מקומיים
״גשרים פתוחים״ מעבר חופשי לירדן, כדי לשמור על קשרי משפחה וכלכלה
פועלים בישראל פועלים פלסטינים השתלבו בשוק העבודה, בעיקר בחקלאות ובבניין
מעבר בין יהודה ושומרון לעזה דבר שכמעט לא התאפשר תחת שלטון מצרים וירדן
אבל לא התקבלה הכרעה על מדיניות סדורה, אף שהוצעו תוכניות (״תוכנית אלון״ ו״תוכנית דיין״)
השינויים בשטח
ההתיישבות והחיכוך
אחרי 1967 התיישבות לא ממוסדת חלקה ממניעים ביטחוניים, וחלקה ממניעים אידיאולוגיים
אחרי 1973 ״גוש אמונים״ ״אתחלתא דגאולה״ וחזון ארץ ישראל השלמה. השתלטות על קרקעות, חלקן פרטיות בבעלות פלסטינית
1977 המהפך הפוליטי ממשלת ימין מגבירה את העידוד להתנחלות, ונוצר רושם שישראל לא מתכוונת לסגת
התוצאה: החיכוך בין האוכלוסייה הפלסטינית למתיישבים ולצבא הולך וגובר
על המפה · 1967-1979
היישובים החדשים
התיישבות בולטת אחרי 1967 כפר עציון, קריית ארבע, מעלה אדומים, אריאל, קצרין, גוש קטיף, ימית
יישובי גוש אמונים קדומים, עפרה, בית אל, שילה, אלון מורה
השטחים שנכבשו ב-1967 יהודה ושומרון, עזה ורמת הגולן
כפר עציון קריית ארבע מעלה אדומים אריאל קצרין גוש קטיף ימית קדומים עפרה בית אל שילה אלון מורה ישראל ירדן סוריה הים התיכון
אש״ף
עליית אש״ף
1968-1969 ארגוני הגרילה משתלטים המנהיגות הפלסטינית הישנה קורסת, ופת״ח משתלט על אש״ף. האמנה מעודכנת: מאבק מזוין
פיגועים בגבולות ובחו״ל בעיקר בגבולות עם ירדן ולבנון. בחו״ל: חטיפת מטוס סבנה, והרצח באולימפיאדת מינכן (1972)
ספטמבר 1970 ״ספטמבר השחור״ המלך חוסיין פועל נגד הארגונים בירדן, ועיקר פעילות הטרור עובר ללבנון
יאסר ערפאת (במרכז, במשקפיים כהים), בצעירותו
יאסר ערפאת
ב-3 בפברואר 1969 נבחר ערפאת ליושב ראש הוועד הפועל של אש״ף, ובכך הפך למעשה לראש אש״ף, תפקיד שבו החזיק עד למותו
בחירתו, והשתלטות ארגוני ההתנגדות המזוינת בראשותו, השליטו באש״ף את אידאולוגיית ״המאבק המזוין בישראל״
במסגרתה קיים הארגון פעולות טרור נגד מטרות ישראליות, במטרה ״לשחרר את פלסטין הכבושה״ ולבטל את קיום מדינת ישראל
ולהחליפה ב״מדינה חילונית דמוקרטית״, שבה ״יחיו ביחד בשוויון מלא מוסלמים, נוצרים ויהודים״
מתוך: ויקיפדיה
מקור מילולי · נוסח 1968
מתוך האמנה הפלסטינית
סעיף 3 ״העם הערבי הפלסטיני הוא בעל הזכות החוקית במולדתו והוא יגדיר עצמו אחר שיסתיים שחרור מולדתו בהתאם לרצונו ואך ורק לרצונו ובחירתו״
סעיף 9 ״המאבק המזוין הוא הדרך היחידה לשחרור פלסטין״
סעיף 19 ״חלוקת פלסטין משנת 1947 והקמת ישראל בטלות מיסודן, אחת היא כמה התמידה, משום שהן נוגדות את רצון העם הערבי הפלסטיני ואת זכותו הטבעית למולדתו, ומשום שהן סותרות את העקרונות הכלולים במגילת האומות המאוחדות, ובראשן זכות ההגדרה העצמית״
בתרגומו ופרשנותו של יהושפט הרכבי. מתוך: ויקיפדיה, הערך ״האמנה הפלסטינית״
שנות ה-80
צמיחת הארגונים האסלאמיים
אש״ף ההנהגה בחוץ יושבת בעיקר מחוץ לשטחים (בתוניס)
תחרות
הג׳יהאד האסלאמי, האחים המוסלמים, חמאס צומחים בתוך השטחים תנועות פונדמנטליסטיות, קיצוניות אף יותר
1987: חמאס קם כזרוע המבצעית של האחים המוסלמים, בהנהגת השייח׳ אחמד יאסין
ממד דתי לסכסוך התנועות האלה שיוו לסכסוך הלאומי אופי דתי: המקומות הקדושים, ״מלחמת קודש״ (ג׳יהאד)
סיכום החלק
עשרים שנה בדרך ל-1987
1967 השטחים בשליטת ישראל ממשל צבאי, בלי מדיניות סדורה
1970 אש״ף עובר ללבנון אחרי ״ספטמבר השחור״
1973-1977 ההתיישבות מתרחבת והחיכוך גובר
שנות ה-80 ארגונים אסלאמיים צומחים מבפנים
ומה הצית את ההתפרצות בדצמבר 1987?
חלק 2 · 1987
הגורמים לפרוץ
תשעה גורמי עומק חברה וכלכלה פוליטיקה ומנהיגות המדיניות של ישראל האירוע המחולל
2
לא תוכנן מראש
התפרצות ספונטנית, ותשעה גורמים
אש״ף בתוניס לא תכנן את האינתיפאדה. היא פרצה מעצמה, קודם ברצועת עזה ומשם ביהודה ושומרון
1 · גידול דמוגרפי 2 · הרבה צעירים, יותר השכלה 3 · משבר כלכלי
4 · הקצנה דתית ואסלאם פוליטי 6 · בידוד מדיני 7 · פער מנהיגותי
5 · הפקעות והתנחלויות 8 · ״היד החזקה״ 9 · עסקת ג׳יבריל
גורמים 1-2 · 1982-1987
אוכלוסייה צעירה שגדלה מהר
2.4%-3% גידול בשנה: יותר מפי שניים מבשנים 1975-1981
0 נפש נוספו ביהודה ושומרון, וכ-90,000 בעזה
0 %מהאוכלוסייה בני פחות מ-24 (ו-87% בני פחות מ-45)
יותר השכלה, עברית וקשרים עם החברה הישראלית: דור צעיר שמוכן יותר להתעמת עם השלטון
גורם 3
מפריחה למשבר
שנות ה-70 פריחה יחסית פועלים בחקלאות ובבניין בישראל, ידע וטכנולוגיות, ועלייה בפריון
תחילת שנות ה-80 הצמיחה נבלמת בעקבות המשבר בכלכלה הישראלית. האבטלה נוסקת, בעיקר אצל בעלי השכלה תיכונית ועל-תיכונית
התוצאה מצוקה והשפלה פער עצום בין רמת החיים בישראל לעוני במחנות. משלמים מיסים בלי ייצוג
גורמים 4, 6, 7
בלי משענת מבחוץ
4 הקצנה דתית-לאומית המצוקה, וההנהגה הרחוקה בתוניס, חיזקו את האסלאם הקיצוני ואת הג׳יהאד האסלאמי וחמאס
6 בידוד מדיני השלום עם מצרים (1979) הפר את ״שלושת הלאווים״ של חרטום וגרם לקרע בעולם הערבי. הפלסטינים חשו שעליהם לפעול בעצמם
7 פער מנהיגותי ״הנהגת החוץ״ המנותקת בתוניס, מול דור צעיר ומתוסכל במחנות הפליטים
גורמים 5, 8, 9
התנחלויות, ״יד חזקה״ ועסקת ג׳יבריל
5 הפקעות והתנחלויות חלקן בעידוד השלטונות. אצל הפלסטינים נוצרה הבנה שישראל לא מתכוונת לסיים את הכיבוש
8 ״היד החזקה״ מאמצע שנות ה-80, בהובלת שר הביטחון יצחק רבין: מעצרים מנהליים, גירוש פעילים והריסת בתים. נועדה להרתיע, ויצרה תסיסה
9 עסקת ג׳יבריל 21 במאי 1985: 1,150 מחבלים שוחררו תמורת שלושה חיילים. ביניהם אחמד יאסין, מייסד חמאס, שהפכו למנהיגי שטח
הזרז המיידי
8 בדצמבר 1987
8.12 תאונת דרכים משאית ישראלית פוגעת בשתי מוניות פלסטיניות ליד מחנה הפליטים ג׳באליה. ארבעה פלסטינים נהרגים
שמועה ״נקמה מכוונת״ נפוצה שמועה שהתאונה הייתה נקמה על דקירתו של ישראלי ימים ספורים קודם
9.12 הפגנות סוערות במחנה הפליטים ג׳באליה
ואז ההתפשטות לכל רצועת עזה ולגדה המערבית. ההפגנות מסרבות לדעוך
סיכום החלק
גורמי עומק, וזרז
חברה וכלכלה: צעירים רבים, אבטלה ומצוקה
פוליטיקה: בידוד, פער מנהיגותי ואסלאם פוליטי
ישראל: התנחלויות, ״יד חזקה״ ועסקת ג׳יבריל
התאונה ליד ג׳באליה 8 בדצמבר 1987
ואיך נראתה ההתקוממות?
חלק 3 · 1987-1993
מאפייני ההתקוממות
התקוממות ״מלמטה״ מרי אזרחי ו״ילדי האבנים״ מלה״ם והכרוזים הוועדות העממיות והנשים שלושה שלבים
3
מה היה שונה?
התקוממות ״מלמטה״
עימותים קודמים ארגונים חמושים הונהגו בעיקר מבחוץ, מחוץ לשטחים
שינוי
האינתיפאדה הראשונה התקוממות עממית צמחה ״מלמטה״, מהשטח עצמו
פעולות עממיות
מרי אזרחי
הפגנות המוניות
שביתות מסחר
חרם על מוצרים ישראליים
סירוב לשלם מיסים
תליית דגלי אש״ף
ריסוס כתובות גרפיטי
אחד הסמלים הבולטים של התקופה
״ילדי האבנים״
צעירים ונערים פלסטינים, נגד חיילי צה״ל ואזרחים ישראלים:
יידוי אבנים
הבערת צמיגים
הקמת מחסומים
בקבוקי תבערה
התארגנות פוליטית מקומית
מלה״ם והכרוזים
״המפקדה הלאומית המאוחדת של ההתקוממות״ איגדה פלגים שונים באש״ף, ותיאמה את הפעולות העממיות
ימי שביתה
חרם כלכלי
הנחיות להפרות סדר
המפקדה שימשה ״כלי שליטה ריבוני חלופי״. הכרוזים היו דרך התקשורת המרכזית שלה עם הרחוב, והם הכתיבו את אופי האינתיפאדה
יותר ממאבק צבאי
הוועדות העממיות והנשים
מנגנונים מקומיים, שהחליפו בפועל את המנהל האזרחי הישראלי בחיי היומיום
ארגון לוגיסטי והעברת מסרים עימות ישיר עם חיילים, כדי למנוע מעצרים של צעירים קואופרטיבים לייצור מזון וביגוד חלק מהמנהיגות המקומית
1987-1993
שלושה שלבים
1 1987-1988 השלב העממי הפגנות המוניות ומרי אזרחי רחב. אי-אלימות יחסית
אבנים צמיגים בוערים בקבוקי תבערה
2 1989-1990 שלב ההתמסדות הארגונים לוקחים את ההובלה. חמאס מתחזק, ״הפנתרים השחורים״ (ג׳נין), וחיסול של משתפי פעולה
סכינים מטענים מאולתרים חוליות חמושות
3 1991-1993 שלב הטרור והדעיכה ההשתתפות העממית יורדת, הסלמה צבאית ומאבקי כוח בין הפלגים
נשק חם חטיפות חיילים פיגועי התאבדות (1993)
אלימות בעוצמה נמוכה טרור
תופעה כואבת ומרכזית
״מלחמת הפנים״
0 פלסטינים נרצחו
בחשד לשיתוף פעולה עם ישראל המפגינים והחוליות החמושות רדפו פלסטינים שנחשדו בשיתוף פעולה
לא תמיד בגלל חשד אמיתי לפעמים בגלל סכסוכים אישיים או פוליטיים
התוצאה: פגיעה בלכידות החברתית, ושחיקה בתמיכה הציבורית בהמשך ההתקוממות
סיכום החלק
מאבן לנשק חם
1987 ״מלמטה״ הפגנות, מרי אזרחי, ״ילדי האבנים״
התארגנות מלה״ם וועדות כרוזים, ועדות עממיות, נשים
1989-1990 התמסדות חמאס מתחזק, ״מלחמת הפנים״
1991-1993 טרור ודעיכה נשק חם ופיגועי התאבדות
ואיך התמודדה ישראל?
חלק 4 · החברה בישראל
המשבר המבצעי, המוסרי
האתגר של צה״ל פיזור הפגנות והדילמות ״ליל האלות השבורות״ ממשלת האחדות מחאה וסרבנות
4
צבא מול אוכלוסייה אזרחית
האתגר של צה״ל
מה צה״ל תוכנן לעשות להכריע צבאות סדירים מלחמה מול צבאות חמושים
במקום
מה צה״ל עשה בשטחים מרדף אחרי ילדים מיידי אבנים בסמטאות מחנות הפליטים: שיטור ומחסומים
המדיניות של רבין: פריסה נרחבת של כוחות פיזור הפגנות מעצרים המוניים עוצר על ערים וכפרים גירוש פעילים
בצמרת: הרמטכ״ל דן שומרון · אלוף פיקוד המרכז עמרם מצנע · אלוף פיקוד הדרום איציק מרדכי
השירות בשטחים יצר שחיקה עצומה במילואים ובסדיר
שלוש בעיות לצה״ל
1 פגיעה במוכנות למלחמה יחידות רבות הפסיקו להתאמן למלחמה ועסקו בשיטור. המקצועיות של הצבא נפגעה
2 ויכוח ציבורי ומוסרי תיעוד של עימותים בין כוחות הביטחון לאוכלוסייה הפלסטינית זכה להד רחב בישראל ובעולם
3 תנועות סרבנות קצינים וחיילים סירבו לשרת בשטחים. חלקם הודחו, ואחרים ישבו בכלא צבאי
אמצעים לפיזור הפגנות (אלפ״ה)
איך מפזרים הפגנה?
בתחילת האינתיפאדה אין אמצעים לא-קטלניים הצבא נועד להילחם באויב סדור וחמוש
ואז
מול אזרחים לא חמושים אמצעים חדשים כדי לפזר בלי להרוג
רימוני הלם וגז מדמיע
כדורי גומי וכדורי פלסטיק
קסדות, מגינים ואלות
רובי ״טוטו״ (0.22) בתיאוריה: לפצוע מסיתים, לא להרוג
הדרג המדיני והחיילים בשטח
״לשבור להם את הידיים והרגליים״
התבטאות שיוחסה ליצחק רבין. רבין הכחיש שאמר אותה
אבל חיילים בשטח אימצו אותה, בהיעדר כלים אחרים להתמודד עם המצב החדש
״טוהר הנשק״ חיילים עסקו בשיטור מול אזרחים, ועלו שאלות על השימוש בכוח ״פקודה בלתי חוקית בעליל״ מול ״רק ביצעתי פקודות״ איגרת הרמטכ״ל פברואר 1988: ״מה מותר ומה אסור״
ההתבטאות והשפעתה ״לשבור להם את הידיים והרגליים״ בתחילת האינתיפאדה הנחה שר הביטחון יצחק רבין לדכא את המהומות בכוח ולהשליט סדר בשטחים ההתבטאות ״לשבור להם את הידיים והרגליים״ יוחסה לו. רבין הכחיש שאמר אותה חיילים בשטח אימצו אותה, כי לא היו להם כלים אחרים: לא תורת לחימה מתאימה ולא אמצעים לפיזור הפגנות התוצאה: מכות לעצורים ולמפגינים. צילומים של חיילים מכים עצורים הגיעו לתקשורת הבינלאומית, ודימויה של ישראל נפגע השאלה שעלתה: היכן עובר הגבול בין שימוש בכוח כדי להשליט סדר, לבין ענישה והשפלה לפי החוברת (עמ׳ 10, 21)
ערך יסוד בצה״ל ״טוהר הנשק״ מושג שנולד עוד בימי ״ההגנה״, לפני קום המדינה, ונכלל מאוחר יותר ברוח צה״ל, הקוד האתי של הצבא הרעיון: החייל משתמש בנשקו ובכוחו רק כדי לבצע את המשימה, ורק במידה הנדרשת לכך, ושומר על צלם אנוש גם בלחימה אין לפגוע במי שאינו לוחם, בעצורים או בשבויים באינתיפאדה חיילים עסקו בשיטור מול אזרחים, בהם ילדים ונערים. לכן עלו שאלות: מתי מותר להשתמש בכוח, ובאיזו מידה? החוברת (עמ׳ 16) והקוד האתי של צה״ל. מתוך: ויקיפדיה
מתי חייל חייב לסרב? ״פקודה בלתי חוקית בעליל״ המושג נקבע בפסק הדין במשפט טבח כפר קאסם (1957): יש פקודות שאסור לבצע השופט בנימין הלוי תיאר פקודה כזו כפקודה ש״דגל שחור מתנוסס מעליה״: אי-החוקיות שלה ברורה לכל אחד חייל שקיבל פקודה כזו חייב לסרב לה. הטענה ״רק ביצעתי פקודות״ לא פוטרת אותו מאחריות באינתיפאדה המושג חזר לדיון הציבורי, למשל ב״ליל האלות השבורות״: האם חיילים שקיבלו הוראה להכות עצורים היו צריכים לסרב? החוברת (עמ׳ 16, 21). הרקע ההיסטורי: ויקיפדיה
פברואר 1988 · ״מה מותר ומה אסור״ איגרת הרמטכ״ל הרמטכ״ל דן שומרון פרסם איגרת לחיילים, אחרי פרסום מקרים של מכות לעצורים האיגרת הבהירה שמותר להפעיל כוח רק כדי לבצע את המשימה, למשל כדי לבצע מעצר או להתגבר על התנגדות ואסור להכות כעונש, ואסור לפגוע בעצור אחרי שכבר נעצר האיגרת היא חלק מניסיון של הצבא לתת לחיילים כללים ברורים, במציאות חדשה שלא היו בה תורת לחימה ואמצעים מתאימים מתוך החוברת (עמ׳ 21) והסדרה ״אינתיפאדה״ (כאן 11), פרק 2. הפרטים: ויקיפדיה
ינואר 1988 · הכפר ביתא
״ליל האלות השבורות״
הפקודה מעצר תושבים סא״ל יהודה מאיר, מפקד מרחב שומרון, מורה לעצור תושבים שנחשדו בהסתה ובהפרות סדר
באותו לילה מכות באלות העצורים מוסעים למקום מרוחק, והחיילים מקבלים הוראה להכות אותם באלות
שנה אחרי הפרשה נחשפת ביקורת ציבורית ומשפטית נרחבת
בג״ץ משפט בעקבות עתירה לבג״ץ: מאיר הועמד לדין, הורשע, הורד לדרגת טוראי ופרש מצה״ל
הדרג הפוליטי
ממשלת אחדות, בלי אחדות
1984 אין הכרעה בבחירות הליכוד והעבודה מקימים ממשלה רחבה, 93 ח״כים, ברוטציה
20.10.1986 רוטציה שמעון פרס (העבודה) מעביר את ראשות הממשלה ליצחק שמיר (הליכוד). שר הביטחון: יצחק רבין (העבודה)
באינתיפאדה כל צד מאשים את השני רבין מנחה לדכא בכוח, לסגור אוניברסיטאות ובתי ספר, ולגייס מילואים
ניסיונות להידברות עם ההנהגה המקומית ולבחירות מקומיות, כדי לבודד את אש״ף, לא הצליחו. נוצר מבוי סתום
הדיון הציבורי
מחאה וסרבנות
התנועות צברו תאוצה, בזמן שהתיעוד מהשטחים הגיע לתקשורת בישראל ובעולם
קצינים וחיילים סירבו לשרת בשטחים הטענה: הכיבוש אינו חוקי ואינו מוסרי חלקם הודחו, ואחרים ישבו בכלא צבאי
סיכום החלק · בין קונפליקט פנימי לחיצוני
מה נבחן כאן?
גבולות השימוש בכוח אלפ״ה, ״לשבור ידיים ורגליים״, ו״ליל האלות השבורות״
ציות ומצפון פקודה בלתי חוקית בעליל, וסרבנות
מחלוקת והכרעה ממשלת אחדות שלא מצליחה להכריע, ובג״ץ שמעמיד מפקד לדין
ואיך הגיב העולם?
חלק 5 · מבית ומחוץ
הזירה הבינלאומית, ערביי ישראל
הדילמה של ערביי ישראל ״דוד וגוליית״ מתהפך המעצמות והסכסוך סוף המלחמה הקרה אש״ף נשאר בלי פטרון
5
קרועים בין שני עולמות
הדילמה של ערביי ישראל
מצד אחד אזרחים ישראלים זכויות אזרחיות ומעמד מדיני קבוע
איך להגיב?
מצד שני זהות לאומית פלסטינית רבים הגדירו כך את עצמם, ולרבים היו קשרי משפחה בשטחים
מחאה במדינה דמוקרטית
״לא שברו את הכלים״
מחאה לגיטימית הערבים אזרחי ישראל נשארו, על פי רוב, במסגרת המחאה שמדינה דמוקרטית מאפשרת
״הקול הערבי״ בכנסת ייצג את עמדותיהם בנושא המאבק הפלסטיני, אף שלא היו חלק מאף ממשלה וישבו באופוזיציה
חשדנות בציבור היהודי היו שראו אפילו במחאה החוקית שלהם מחאה ״לא לגיטימית״
התקשורת בעולם המערבי
״דוד וגוליית״ מתהפך
עד האינתיפאדה ישראל היא ״דוד״ הקטן והאמיץ, שמגן על עצמו מפני ״גוליית״ הערבי שמאיים להשמידו
הדימוי מתהפך
בזמן האינתיפאדה ישראל נראית כמו ״גוליית״ תמונות יומיות של חיילים חמושים מול צעירים ונערים שמיידים אבנים
לחץ ציבורי ובינלאומי כבד: ארצות הברית ומדינות אירופה דורשות פתרון מדיני דחוף
מאחורי הקלעים · 1947-1967
המעצמות והסכסוך
1947-1948 שתיהן בעד שתי המעצמות הצביעו בעד תוכנית החלוקה והכירו במדינת ישראל
1948 נשק מצ׳כוסלובקיה באישור ברית המועצות, והיה משמעותי לניצחון. ארה״ב הטילה אמברגו נשק על האזור
שנות ה-50 הפיצול ברית המועצות מתקרבת למדינות ערב, וארה״ב מתחילה לראות בישראל נכס
אחרי 1967 יחסים אסטרטגיים ישראל וארה״ב מתקרבות. ברית המועצות מנתקת את היחסים עם ישראל ומחמשת את מצרים וסוריה
סוף שנות ה-80
סוף המלחמה הקרה
סוף שנות ה-80 ברית המועצות מתפוררת מבפנים: הרפובליקות דורשות עצמאות
גורבצ׳וב התקרבות למערב ומפגשי פסגה עם הנשיאים רונלד רייגן וג׳ורג׳ בוש האב
נובמבר 1989 חומת ברלין נופלת
דצמבר 1989 פסגת מלטה שני המנהיגים מכריזים למעשה על סיום המלחמה הקרה
ההשפעה על אש״ף
אש״ף נשאר בלי פטרון
במשך עשרות שנים ״חיבוק חם״ ממוסקבה: נשק, אימון לוחמים, מימון, וגיבוי דיפלומטי אוטומטי באו״ם
עכשיו מוסקבה מבהירה לערפאת שימי התמיכה הבלתי מסויגת תמו, ולוחצת: לאמץ קו מתון, להכיר בזכות קיומה של ישראל ולנטוש את הטרור
ארה״ב: מעצמת העל היחידה ההבנה הזו הצטרפה ללחץ הסובייטי
סוף 1988: ערפאת מקבל בעקיפין את החלטות האו״ם וכך נפתח לראשונה דיאלוג רשמי בין אש״ף לממשל בוושינגטון
סיכום החלק
שלוש זירות
ערביי ישראל קרועים בין אזרחות לזהות, ומוחים בכלים של דמוקרטיה
התקשורת ״דוד וגוליית״ מתהפך, והלחץ לפתרון מדיני גובר
המעצמות סוף המלחמה הקרה מאלץ את אש״ף להתמתן
ואיך הסתיימה האינתיפאדה?
חלק 6 · 1991-1993
סיום האינתיפאדה
המבוי הסתום ועידת מדריד (1991) הערוץ החשאי באוסלו ההכרה ההדדית עקרונות ההסכם
6
לא הכרעה צבאית
הכרה הדדית במבוי סתום
ישראל הבינה אי אפשר לשלוט בשטחים בכוח לאורך זמן לא בעזרת ״מנהל אזרחי״ וכוח צבאי, מול התנגדות אזרחית עיקשת
מבוי סתום
אש״ף הבין המאבק המזוין מ״החוץ״ נכשל והנהגת השטח המקומית עלולה לתפוס את מקומו, או להיגרר לאסלאם הקיצוני
הצדדים מתחילים לחפש פשרות: מחתירה לחיסול ישראל, להכרה הדדית
1991 · פריצת הדרך הראשונה
הדרך למדריד
1991 העולם משתנה ברית המועצות מתפרקת. במלחמת המפרץ מתקבע מעמדה של ארה״ב כמעצמה השלטת במזרח התיכון
אש״ף במצוקה איבד את הפטרונים שלו, ובחר במלחמת המפרץ בצד ״הלא נכון״
ארה״ב מזהה הזדמנות ולוחצת על ישראל ומדינות ערב להידבר
שמיר מסרב לכל מגע ישיר עם אש״ף, שבו ראה ארגון טרור לא לגיטימי
סוריה מתנה כל התקדמות בהתחייבות מראש לנסיגה מרמת הגולן
30 באוקטובר 1991 · ארמון המלוכה במדריד
ועידת מדריד
סביב שולחן אחד:
ג׳ורג׳ בוש, נשיא ארה״ב מיכאיל גורבצ׳וב, נשיא ברית המועצות יצחק שמיר, ראש ממשלת ישראל סוריה לבנון משלחת ירדנית-פלסטינית משותפת
המשלחת הוגדרה ״משותפת״ כדי לעקוף את הסירוב של שמיר לפגוש את אש״ף. בפועל קיבלו הנציגים הנחיות מאש״ף
קיפאון המשתתפים סירבו ללחוץ ידיים
כרזת ״מבוקש״ שר החוץ הסורי הניף כרזה בריטית ישנה נגד שמיר, מימי מחתרת הלח״י
שלום תמורת שלום שמיר נשא נאום תקיף: בלי ויתורים טריטוריאליים חד-צדדיים
לא נחתם הסכם, אבל נשבר טאבו של עשרות שנים: דיאלוג ישיר בין ישראל לעולם הערבי
תחילת 1993
הערוץ החשאי באוסלו
1992-1993 מבוי סתום האינתיפאדה עברה לטרור. יצחק רבין, ראש הממשלה החדש, ושמעון פרס, שר החוץ, מחפשים דרך. השיחות בוושינגטון תקועות
אסור אש״ף ארגון טרור רשמית, אסור היה לישראלים להיפגש עם נציגיו
נורבגיה פגישות סודיות שני אקדמאים ישראלים, יחד עם סגן שר החוץ יוסי ביילין, נפגשים באוסלו עם בכיר אש״ף אבו עלא, וכותבים מסמך עקרונות
ואז לערוץ הרשמי כשהבשילו התנאים, רבין ופרס מעבירים את המשא ומתן לערוץ הגלוי בוושינגטון
13 בספטמבר 1993 · הבית הלבן
ההכרה ההדדית
ישראל מכירה באש״ף כנציג הלגיטימי של העם הפלסטיני
אש״ף מכיר בזכותה של ישראל להתקיים בשלום ובביטחון. נוטש את הטרור, מפסיק את האינתיפאדה ומשנה את האמנה הפלסטינית
בחסות הנשיא ביל קלינטון: לחיצת יד היסטורית בין יצחק רבין ליאסר ערפאת
יאסר ערפאת, ביל קלינטון ויצחק רבין, 13.9.1993 (Vince Musi / The White House)
אוסלו א׳ (1993) ואוסלו ב׳ (1995)
עקרונות ההסכם
1 הדרגתיות במקום הסדר קבע מיידי: תקופת ביניים של חמש שנים, כדי לבנות אמון
2 ״עזה ויריחו תחילה״ השלב הראשון: השליטה עוברת לפלסטינים ברצועת עזה ובאזור יריחו
3 הרשות הפלסטינית מועצה נבחרת ומשטרה. ישראל אחראית לביטחון החוץ ולהגנת הישראלים וההתנחלויות
4 דחיית סוגיות הליבה ירושלים, פליטים, התנחלויות, הסדרי ביטחון, גבולות ויחסי שכנות: להסדר הקבע
חלוקת השטח
שטחי A, B ו-C
A: הערים הפלסטיניות שליטה ביטחונית ומנהלית של הרשות
B: השטח הכפרי שליטה מנהלית של הרשות, ושליטה ביטחונית של ישראל
C: שליטה ישראלית מלאה צירי התנועה, ההתנחלויות ובסיסי צה״ל
סיכום החלק
מהתקוממות להסכם
1988 אש״ף וארה״ב ערפאת מקבל בעקיפין את החלטות האו״ם
1991 ועידת מדריד נשבר הטאבו
1993 הסכמי אוסלו הכרה הדדית והרשות הפלסטינית
1994 אופטימיות שלום עם ירדן, ופרס נובל לרבין, פרס וערפאת
ומה השאירה האינתיפאדה אחריה?
חלק 7 · לטווח ארוך
תוצאות, השלכות
אבדות בנפש העתקת מרכז הכובד הפלסטיני שינוי בתפיסת הביטחון השסע הפוליטי ו״הקו הירוק״ אסלאמיזציה של הסכסוך אחרית דבר
7
1987-1993
אבדות בנפש
כ-0 אזרחים וחיילים ישראלים נהרגו
מעל 0 פלסטינים נהרגו בידי כוחות הביטחון
כ-0 פלסטינים נרצחו בידי פלסטינים, בחשד לשיתוף פעולה
שינוי תפיסתי ומדיני
המאבק עובר ״פנימה״
עד שנות ה-80 מבחוץ ההנהגה והבסיסים בלבנון, ואחר כך בתוניס
העתקה
אחרי 1982 ובאינתיפאדה מבפנים אובדן המאחז בלבנון והאינתיפאדה העבירו את המאבק לשטחים עצמם
אש״ף הכיר בהחלטה 242 של האו״ם (״שטחים תמורת שלום״), ושינה את האסטרטגיה לכיוון פתרון שתי המדינות
ישראל גורמים בהנהגה הכירו בצורך בפתרון מדיני מול הפלסטינים
שינויים בתודעה הישראלית
שינוי בתפיסת הביטחון
1 הסטת משאבים לאמצעים לפיזור הפגנות וליחידות ללחימה בטרור, במקום ליחידות שנלחמות בצבאות
2 פגיעה במוכנות לעימות צבאי מול צבאות סדירים
3 דילמות מוסריות ״טוהר הנשק״ ו״פקודות בלתי חוקיות״, בהיקף שלא היה קודם
4 מגבלות הכוח שליטה ביטחונית לבדה לא עונה על מאבק לאומי מתמשך
״המלחמה אינה אלא המשך המדיניות בתוספת אמצעים אחרים״
קרל פון קלאוזביץ. מלחמות מתחוללות גם מול דעת הקהל, וצריך פעולה מדינית כדי להשלים את המעשה הצבאי
בין קונפליקט פנימי לחיצוני
שסע פוליטי, ו״הקו הירוק״
0 בעד 0 נגד
הסכמי אוסלו אושרו בכנסת ברוב זעום. בימין הפוליטי היו כעס גדול ואי-אמון, השיח נעשה סוער, והופיעו קריאות קיצוניות שלא נראו קודם בחברה הישראלית
החיכוך המתמיד טשטש את הקו הירוק בשטח אבל הבליט אותו מחדש בתודעה הפוליטית בחלקים נרחבים בציבור התחדדה ההבנה: המשך השליטה באוכלוסייה הפלסטינית מאיים על אופייה הדמוקרטי של המדינה
עליית חמאס, סוף שנות ה-80
אסלאמיזציה של הסכסוך
עד אז סכסוך לאומי-טריטוריאלי על אדמה וגבולות: סכסוך שאפשר לפתור
נוסף
מעכשיו גם ממד דתי-אידיאולוגי שהשפיע על אופי המאבק ועל השיח סביבו
וגם: מעורבות גוברת של גורמים ותנועות אסלאמיות באזור
אחרית דבר · 1993-1995
מאופטימיות לרצח
אחרי אוסלו מתנגדים רבים חמאס, שהרשות לא פירקה מנשקו, ממשיך בטרור. נטען שערפאת דיבר שלום כלפי חוץ, ועודד טרור כלפי פנים
בישראל מחאה ודה-לגיטימציה הימין מפגין נגד ההסכם. הקריאה ״רבין בוגד״, ותמונות של רבין במדים נאציים או בכאפייה של ערפאת
4.11.1995 רבין נרצח בתל אביב, בסיום עצרת תמיכה בשלום, ביריות אקדח של מתנקש יהודי מהימין הקיצוני
אחר כך התקווה מתפוגגת שמעון פרס ניסה להמשיך את דרכו של רבין ונכשל. הטרור התגבר
ממשיכים קדימה
אירועי המשך
1996-1998 ממשלת נתניהו לא מבטלת את אוסלו. הסכם חברון (1997) והסכם ואי-פלנטיישן (1998)
2000 האינתיפאדה השנייה
2002 מבצע ״חומת מגן״ ביהודה ושומרון
2005 ״תוכנית ההתנתקות״ פינוי ההתיישבות ברצועת עזה
2007 חמאס משתלט על עזה בהפיכה אלימה נגד הרשות
2008-2014 מבצעים בעזה ״עופרת יצוקה״ (2008) ו״צוק איתן״ (2014)
7.10.2023 ״מלחמת חרבות ברזל״ אחרי מתקפת הפתע הרצחנית של חמאס
סיכום הפרק · בין קונפליקט פנימי לחיצוני
מה לימדה אותנו האינתיפאדה?
מגבלות הכוח מדינה דמוקרטית מול מאבק לאומי עממי: כוח צבאי לבדו לא מכריע
ערכים בשטח טוהר הנשק, פקודות, בג״ץ ותקשורת: הדמוקרטיה בוחנת את הצבא שלה
מחלוקת שמסלימה מוויכוח על השטחים, דרך 61 מול 59, ועד רצח ראש הממשלה
פרק ההעמקה הבא: רצח רבין
