הדילמה: האם למלא את הוראת הגרמנים ולהרגיע את היהודים שהם נלקחים ״לעבודה״, או לומר להם את האמת על יעדם ולקרוא להם לברוח.

אם ימלא את ההוראה, יטעה את בני עמו וישתף פעולה עם הרצח, אך אולי יציל את עצמו ואת משפחתו. אם יאמר את האמת, ייתן להם הזדמנות לקחת את גורלם בידיהם, אך יסכן את חייו ואת חיי הנאספים, שיירו בהם בעת הבריחה.

לפי קטע המקור ניתן לראות שמשה יפה הכריע לומר את האמת: ״יהודים רוצו, צאו מכאן, מובילים את כולכם להמתה״. תוצאות ההכרעה: ״החלו היהודים לברוח״, ״הגרמנים התחילו לירות״, ואותו עצמו ״זרקו הגרמנים מהבמה, החלו להכותו״. מהמשפטים האלה ניתן להבין כי הוא בחר לסכן את עצמו כדי לתת ליהודים סיכוי להינצל.

מטרות המורדים: למען הכבוד (מוות בנשק ביד), נקמה (פגיעה בגרמנים) והצלה (הימלטות של חלק מתושבי הגטו).

המורדים ידעו שאין להם סיכוי לנצח: הגטו היה מכותר, בלי עורף ובלי נשק מספיק. לכן ״ניצחון״ בעיניהם לא היה ניצחון צבאי, אלא הצלת מעטים, פגיעה באויב, ושמירה על הכבוד היהודי מול ההשמדה.

לפי קטע המקור ניתן לראות שהמורדים רצו להציל חלק מהכלואים: ״ניצחון יהיה בעיניהם הימלטות של חלק מן הכלואים בגטו״, לפגוע באויב: ״היחלשות כלשהי בכוחו של האויב״, ולמות בכבוד: ״מותם בעודם אוחזים בנשק״. מהמשפטים האלה ניתן להבין כי המטרה לא הייתה ניצחון צבאי, אלא מאבק על הכבוד.

המיוחד: מלבד הפטריוטיות שהייתה משותפת לכל הלוחמים, ליהודים היה מניע יהודי ולאומי: נקמה ברוצחי עמם. הם הצטרפו גם לצבא ארה״ב, לצבא הבריטי, לצבא פולין ולצבאות נוספים.

הידיעות על ההשמדה הפכו את המלחמה בנאצים למלחמה אישית. החייל היהודי, ובמיוחד בברית המועצות, לא יכול היה להיכנע או לערוק לגרמנים, כי ידע מה מחכה לו.

לפי קטע המקור ניתן לראות שהגבורה נבעה ״לא רק ברגשי נקמה כלפי הגרמנים, אלא אף ברגשות פטריוטיים״, וש״הידיעה על מעשי הגרמנים נגד היהודים... הוסיפה להט של נאמנות וגבורה״. וכן: ״לחייל היהודי לא הייתה ברירה״. מהמשפטים האלה ניתן להבין כי המניע היהודי, נקמה והיעדר ברירה, הוסיף על הפטריוטיות המשותפת לכולם.

המטרה: מטרה צבאית. אחרי מבצע לפיד, הגרמנים כבשו את תוניסיה כדי לבלום את בעלות הברית ולהחזיק בצפון אפריקה.

שלושה צעדים: הקמת יודנראט, חובת עבודות כפייה, וסחיטת כספים. נוסף על כך נערכו רשימות וסימון.

לפי ספר הלימוד (עמ׳ ): . מכאן ניתן להבין כי גם בתוניסיה החלו הנאצים ליישם את המדיניות האנטי-יהודית, והשחרור בידי בעלות הברית בלם אותה.

עובדה 1: הוקם מחנה ריכוז במיוחד ליהודים. עובדה 2: במחנה שררו תנאים של רעב, צמא, מחלות ומוות.

כמו באירופה, גם בלוב רוכזו יהודים רק משום שהיו יהודים, והוחזקו בתנאים שגרמו למוות המוני. זו אותה מדיניות נאצית, שהגיעה גם לצפון אפריקה.

לפי קטע המקור ניתן לראות ש״בג׳אדו היה מחנה ריכוז שהקימו האיטלקים, במיוחד ליהודים מבנגזי״, וכן ש״התמותה שם הייתה גבוהה״, בגלל ״מצב של חוסר תזונה מוחלט, חוסר מים״ ו״רעב, צימאון ומחלה״. מהמשפטים האלה ניתן להבין כי יהודי לוב סבלו מרדיפה וממוות כמו יהודי אירופה, ולכן קורותיהם הם חלק מהשואה.

דפוס 1: משתפי פעולה, שהלשינו על יהודים. דפוס 2: המעטים שהסתכנו כדי להציל יהודים.

מניעי המלשינה: הזדהות עם הנאצים (פולקסדויטשה), אנטישמיות, או רצון בתגמול. מניעי תרזה: מצפון, מוסר וחמלה, וקשר אישי להנריק, גם במחיר סיכון חייה.

לפי קטע המקור ניתן לראות שהשכנה ״חשדה כבר מזמן שתרזה מסתירה יהודים. היא רצה מיד לתחנת הז׳נדרמריה״, ואילו תרזה ״במקום לברוח היא חזרה לביתה״ כדי להציל את הנריק, ו״על עצמה לא חשבה״. מהמשפטים האלה ניתן להבין כי בקטע מופיעים שני דפוסים הפוכים: הלשנה, והצלה תוך סיכון עצמי.