העלייה בשנות
החמישים והשישים

ההגדרה: מיון העולים עוד בארצות המוצא, ועלייה רק לפי סדרי עדיפויות שקבע ״המוסד לתיאום״

איפה: בעיקר בצפון אפריקה (מרוקו ותוניסיה), במקומות שבהם לא נשקפה סכנה קיומית מיידית

הקריטריונים: גיל, מצב בריאותי ומקצוע. המטרה: להקל על קשיי הקליטה והדיור

המחיר: לעיתים פיצול משפחות

ההגדרה: עלייה במבצעים סודיים, בחשאיות רבה, ממדינות שלא התירו יציאה חופשית של יהודים, או ממדינות אויב

מייקלברג: העלאת חברי המחתרת הציונית מעיראק בטיסה ב-1947

בדרכי ים ואוויר: הברחת עולים, כמו בספינת ״אגוז״ ממרוקו

איפה? במחנות צבא בריטיים לשעבר (״שער עליה״ בחיפה הוא הגדול מכולם), בכפרים ובתים ערביים נטושים, ובכל מקום פנוי

יום שיא: 11 באפריל, ארבע אוניות, 5,340 עולים נשלחו אל ״שער העלייה״ ביום אחד

הבעיה: חמישים איש בחדר שינה אחד: ״תנאי השפלה, אשר אסור לנו להחזיק אנשים בהם״ (גיורא יוספטל, הסוכנות)

ההחלטה: חיסול מחנות העולים והעברת הדיירים לדיור זמני, באוהלים או בצריפים, שמאפשר לעבוד למחייתם. הרעיון בא מלוי אשכול

התנאים: צפיפות, תברואה ירודה, בלי חיבור לרשת המים, מקלחות ושירותים משותפים, ותאורה בעששיות נפט

הפתרון הפך לבעיה: לרבים לא הייתה עבודה, והשאלה האם הייתה העדפה לעולים ממקום אחד

הבעיה: לספק לעולים עבודה, פרנסה וכבוד

הפתרון: עבודות דחק: סיקול אבנים, ייעור וסלילת כבישים

המחיר: עבודה פיזית קשה בתגמול מצומצם. אבל לאבי המשפחה יש משכורת להביא הביתה

הבעיה: איך מאכילים אוכלוסייה שהוכפלה תוך מספר שנים, ומבטיחים לכל אחד מספיק מזון

הפתרון: משרד האספקה והקיצוב, חלוקה שוויונית באמצעות תלושים, ומאבק ב״שוק השחור״

הצורך הוא אבי ההמצאה: הפתיתים (״אורז בן-גוריון״), ״חצילים בטעם כבד״, וחביתה מאבקת ביצים